באים מאהבה

הוא עמד על המרפסת כשמולו המון נושא ארון קבורה ושלטים עם דמותו של רבין במדי אס אס. הוא קרא לחלק גדול מאזרחי המדינה בוגדים. הוא קרא לנו מפיצי מחלות. הוא רקד על הדם והשתמש בחללי צה״ל לצרכים פוליטיים. הוא השתמש בשיטות תעמולה מהבזויות שיש כדי לעודד אלימות. הוא מעולם לא גינה את האלימות, רק ניסה לייצר סימטריה מדומה. הוא ניסה בכל כוחו להפריד, כי שנאה זה כוח. הוא אסף סביבו חבורת צווחנים שיהדהדו את כל ״הטוב״ הזה ועוד יוסיפו משלהם. במקום לעזור לאוכלוסיות מוחלשות הוא שיסה אותם באוכלוסיות אחרות, לפעמים מוחלשות לא פחות. הוא לא מוותר, כי הוא השליט העליון בעיני עצמו. הוא לא מוותר, אבל גם אנחנו לא.

הוא רצה להזכר בתור המשיח: ביבי המלך. אבל העם קם, עמד מולו ואמר: לך. בנימין נתניהו ייזכר כאיש שניסה לקרוע את ישראל לגזרים; האיש שניסה להחריב את מה שבנינו; והכל בגלל תאוות כוח מתובלת בחוסר קריאת המציאות. שום שקר, ספין, או ערוץ לא יוכלו לשכתב את ההיסטוריה. יותר מדי אנשים נמצאים עכשיו ברחוב. אנשים שקמו, צעקו, צעדו, מחו, נפגעו, הקריבו. אנשים שלא ישכחו את החודשים האלה ולא ישכחו מי היה זה שהצית את הגפרור. לא משנה מה יגידו הפרשנים מטעם ומה יצווחו מעל בימת הכנסת, אנחנו יודעים מי בא להרוס ולדרוס בכוחניות, ומי בא לבנות עתיד ורוד.

אנחנו באים מאהבה. ולכן אנחנו ננצח.

Scroll to Top