מדברים מהשטח

עשרות אלפי אנשים נמצאים היום ברחובות. בכיכר הבימה ב-6:30 היו יותר אנשים ממה שהכיכר רואה ביום ממוצע ב-24 שעות. אנשים עזבו את העבודה, הסידורים והתוכניות, ופשוט יצאו — יצאו לצעוק שבמשמרת שלנו זה לא יעבור.

על הארגון והתכנון של כל האירוע הזה, שעדיין מתרחש בזמן שאני יושב וכותב, עוד ידובר הרבה. באמת נפלתם על הדור הלא נכון. אבל היום אני רוצה לכתוב על אישה אחת: אור-לי ברלב.

אור-לי ברלב היא עיתונאית. אבל המילה הזו היום לא עושה לה חסד. הרוב המוחלט של ״העיתונאים״ היום הם או שופרות של השלטון או פשוט עצלנים. או שאין להם דיעה או שיש להם והם שומרים אותה לעצמם (או במקרה הגרוע יותר, יעשו הכל כדי להפוך את דעתם לעובדה, גם במחיר של שקרים גסים). עיתונאים היום לא זוכים לאמון הציבור. הרבה בגללם והרבה בגלל תעמולה שיטתית של הימין הביביסטי. החדשות בערוץ 12 או 13 (על 14 אני לא מדבר בכלל) לא מדברות מהשטח; לא מבטאות את השטח. יש להם אינטרס וזה לא האינטרס שלי או שלך.

אור-לי היא ההפך הגמור. היא עיתונאית עם דיעה ועם אג׳נדה. היא לא חייבת דין וחשבון לאף אחד חוץ מהערכים שלה. ולכן היא עושה כבר שנים מה שכמעט אף אחד אחר לא עושה: נלחמת. היא נלחמה בשוד הגז כשבערוצים המסחריים שתקו. היא דיווחה מבלפור כל שבוע כשבחדשות הפופולריות כולם היו צרצרים. היא לא מתחנפת ולא צריכה טובות. היא בצד שלנו. של כולנו.

אין לה צלם ואין לה איש סאונד; אין לה אולפן. היא לא צריכה. היא תמיד איתנו ברחובות, בבית המשפט, איפה שצריך. בשטח. היא והטלפון המיתולוגי. בולטת בשטח באדום. מסתבר שבשביל לעשות עיתונאות אמיתית, משפיעה, ורלוונטית לא צריך יותר מזה.

צריך רק עמוד שדרה. ואומץ. הרבה אומץ. ולאור-לי ברלב יש כמה שרק צריך.

Scroll to Top