על הפריווילגיה

אני פריווילג. מודה. אני גבר, אשכנזי, עם שני תארים ראשונים, עובד גם כשכיר בחברת היי-טק וגם בעל עסק עצמאי. אני סטרייט, נשוי, אב לשלושה. אם תשאלו את אבישי בן-חיים או דודי אמסלם הם יגידו שאין פריווילג ממני. שאני ישראל הראשונה. ושכל מה שקורה בשנים האחרונות ועתיד עוד לקרות נועד רק לתקן את העיוות הזה. לתת יותר למי שזכה פחות. אולי.

אולי אני פריווילג. אבל הבן שלי לא.

הבן שלי לא פריווילג כי מאז שהוא נולד לפני קצת יותר מ-15 שנים כל העולם מתייחס אליו כבת. הוא נולד כבת, רשום כבת, ועד לפני שנה היה ברור לכולם, משפחה, חברים, מורים, וכל עובר אורח אקראי ברחוב שהוא בת. אבל הוא ידע שהוא לא. ועצם הידיעה הזו ועצם האמירה הזו הופכת אותך בישראל של 2023 לאזרח סוג ב׳. ישראל השנייה? ישראל השנייה אפילו לא רואה אותך במראה האחורית.

אני יכול לדבר על הזכות להכרה בנישואין או הזכות להקים משפחה. אני יכול לדבר גם על אפליה במקומות עבודה. אבל האמת, כל זה עוד רחוק מאיתנו, ויש רבים שחווים את הקשיים האלה על בסיס יומיומי וידעו לספר עליהם טוב יותר. במקום, בואו נדבר על משהו אפילו יותר בסיסי, על מה שכל ילד צריך: שייכות וביטחון.

שייכות זה ללכת לבית הספר בלי הצורך לשכנע כל מורה מחדש לפנות אליך כבן. שייכות זה כשלא מכריחים אותך להשתתף בשיעורי חינוך גופני עם הבנות. ביטחון זו הידיעה שכל התנכלות תטופל וסגל בית הספר תמיד ייתן לך גב. זכינו בבית ספר תיכון קשוב, סובלני ומכיל. 100% מהסגל ולא מעט מהתלמידים מקבלים, עוזרים, או פשוט לא עושים עניין. זה הישג לא מבוטל ורחוק מלהיות מושלם. בין היתר הוא תוצאה של פעילות של ארגונים כמו חושן — פעילות שגם היום היא אינה מובנת מאליה. ככל שהדבר תלוי בממשלת ישראל, הפעילות החשובה הזו בבתי הספר תפסק. כשהיא תפסק, יותר בתי ספר יהפכו לסביבה עויינת ללהט״ב.

שייכות זה פעילות מחוץ לשעות הלימודים. יש תנועות נוער רבות, אבל יש רק ארגון אחד שמשמש בית וקהילה לנוער להט״ב. מקום שהוא שלהם ושלהן. בלי צורך להסתתר ולבלי צורך לצנזר. גם הפעילות המדהימה של איגי עלולה להפגע ככל שקהילת הלהט״ב תמשיך להיות על הכוונת של הממשלה.

למה על הכוונת? תשאלו את אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ׳. אם הם רק יצליחו להגשים את חזונם, טיפול רפואי יהיה זכות על תנאי: בתנאי שהמטפל רואה בעין יפה את אורח חייך. מה יותר בסיסי לביטחון של כל אחד מאיתנו מהזכות לקבל טיפול רפואי? כשהשלטון משדר שאת.ה נטול.ת זכויות, אזרחים אחרים מתחילים לראות אותך בדיוק ככה.

בשנת 2022 גדל מספר מקרי האלימות נגד להט״ב ב-11%. 25% מכלל המקרים התרחשו בחודשיים שאחרי הבחירות. מספר מקרי האפליה של להט״ב בבתי עסק גדל ב-2022 פי 8. 10% ממקרי האפליה היו במוסדות ממלכתיים.

המסר מחלחל.

כשהשר השולט במשטרה זכור כמי שבעט באישה טרנסג׳נדרית לאור יום ושר האוצר כמי שארגן את ״מצעד הבהמות״ כ״תגובה״ למצעד הגאווה, אין מקום לספק: הבן שלי, חבריו וחברותיו אינם פריווילגים. ממשלת ישראל התירה את דמם.

שייכות זה לדעת שהמדינה שלך היא בית. היא לא מושלמת, אבל היא שם בשבילך. ביטחון זה לדעת שהמדינה תעשה הכל כדי שיהיה לך טוב. בישראל של 2023, אם אתה נער.ה להט״ב, הביטחון שלך ותחושת השייכות שלך מתערערת מן היסוד. בשיטתיות מפחידה.

אני לא מכיר אף אחד אמיץ יותר מהבן שלי. צריך אינסוף אומץ כדי להגיד את האמת כשכל העולם רוצה שתשקר. אבל גם האמיצים ביותר צריכים עזרה, והגוף היחידי שיכול לעזור להם בישראל 2023 הוא בג״צ.

על המבצר האחרון הזה אנחנו נלחמים.

Scroll to Top